רע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
7767-08-11
02/08/2012
|
בפני השופט:
1. שנלר
2. ורדי
3. לבהר שרון
|
| - נגד - |
התובע:
1. הרשות המוסמכת לצורך חוק
2. נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957
עו"ד שהם
עו"ד סמל
עו"ד מאיר-אריכא
|
הנתבע:
1. עזבון המנוחה אסתר זנזורי ז"ל
2. עזבון המנוח ציון מנטין ז"ל
3. עזבון המנוח שלום בוארון ז"ל
4. עזבון המנוחה גוליה אל-על ז"ל
5. עזבון המנוחה אסתר אפרתי ז"ל
6. עזבון המנוח יצחק מימון ז"ל
עו"ד ידיד
עו"ד יעקובוביץ
עו"ד פדלון
|
| פסק-דין |
השופט ד"ר קובי ורדי:
השאלה להכרעה
1. עסקינן בשש בקשות ערעור (הדיון בהם אוחד) של עזבונות של מנוחים יהודי לוב על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (להלן:
"הועדה"), בראשות כבוד השופט פרידלנדר, החלטה מיום 19/5/11, בה נדחתה בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף בטענה המקדמית של המבקשת שעזבונות המנוחים, שהגישו בחיים בקשות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 (להלן:
"החוק"), אשר נדחו, מנועים מלערור על החלטות הדחייה של הבקשות בשל חלוף השנים מאז נפטרו המבקשים, תוך קביעה של הועדה כי עזבונות המנוחים זכאים לתגמול שהנכה היה זכאי לו עד פטירתו, אפילו נתבררה הזכאות בהליך של ערר או ערעור אשר נוהל שנים רבות לאחר פטירת הנכה ע"י יורשיו, ולאחר קבלת ההחלטה.
המקרים הספציפיים נשוא הבר"ע, עוסקים בעזבונות של יורשים של יהודי לוב שנפטרו בין 12/2001 ל-3/2007 שהגישו את תביעותיהם בין התאריכים 3/2001 ל-6/2002, החלטות הרשות בעניינם ניתנו בחמישה מקרים בין 9/2002 ל- 10/2003 ובמקרה אחד ב- 11/2009 והעררים הוגשו בין התאריכים 1/2010 ל- 8/2010.
2. החלטות אלו ובקשות רשות הערעור בעקבותיהן מעלות סוגיה ושאלות משפטיות החורגות מגדר התיקים הספציפיים הנ"ל, שכן, למעשה, מדובר בהחלטה עקרונית שיש לה השלכות רוחב על תיקים רבים, העוסקת בשאלה של זכאות העזבון/היורשים של המנוחים יהודי לוב ומעמדם לקבלת תגמולים "בנעלי" המנוחים שהיו זכאים להם, אם זכאים, על פי החוק.
דיון
3. ראשית, בהתאם לתקנה 410 לתקנות סד"א, יש מקום לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות הערעור והוגשו ערעורים על פי הרשות שניתנה.
4. לגוף העניין, אני סבור כי יש לקבל את הערעורים ובנוסף לקבוע כללים והנחיות למקרים דומים הנוגעים כאמור ליהודי לוב, כפי שיפורט להלן:
למעשה, השאלה העיקרית שהועמדה לדיון ע"י המערערים הייתה האם יש להחיל את הפסיקה בעניין שכטר (ע.א (ת.א) 3109/05
הרשות המוסמכת נ' מרלן שכטר, ט.פ (16/4/07) ובעניין חיימוביץ (ע.א (ת.א) 1232/09
הרשות המוסמכת נ' גולדה חיימוביץ, ט.פ 1/7/10) על יורשים של מנוחים שתביעתם על פי החוק נדחתה, שהם לא קיבלו על כך הודעה בדואר רשום, ועזבונם מבקש לערער על החלטת הדחייה, לעיתים לאחר שנים רבות ממועד החלטת הדחיה (במקרה שבפנינו בחמישה מקרים מתוך השישה מדובר ב-7-8 שנים שחלפו מאז הפטירה והחלטת הרשות שדחתה את תביעות המשיבים לבין הגשת הערר על ידי העזבון).
למעשה, היורשים/העזבונות, בהתבסס על הפסיקה בעניין שכטר וחיימוביץ טוענים שמכיוון שהחלטת הדחיה לא נשלחה בדואר רשום היא למעשה לא קיימת ולכן הם מבקשים שהעזבון יבוא בנעליו של המנוח שהיה זכאי להגיש ערר ויאופשר לו להגיש ערר זה גם אם חלפו שנים רבות מיום החלטת הדחיה של תביעתו ע"י הרשות.
כדי להחליט בסוגיה זו מן הראוי לבחון לטעמי את מהות הזכות הייחודית בה מדובר, והמועד הקובע שכפי שנראה יש להם השלכות מהותיות על התוצאה במקרה דנן.
מהות הזכות וייחודה
5. לטעמי, מדובר בזכות אישית לניצול המגשימה את מטרת החוק הסוציאלית לסייע לניצולי השואה לממש את זכויותיהם, ובזכות סוציאלית מיוחדת וייחודית.
כפי שצויין על ידינו בעניין חיימוביץ וכפי שצויין ע"י בית המשפט העליון, מדובר בחוק הנושא עמו יעדים סוציאליים מובהקים שיש לפרשו ברוחב לב ובפרשנות ליברלית, מתוך רצון להיטיב עם הנכה [השופט חשין בדנ"א 11196/03
גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים פ"ד ס(3) 88, 115, השופט רובינשטיין ברע"א 2620/07
מד"י-הרשות המוסמכת נ' ארלזוב, ט.פ (10/6/07), השופט דנציגר ברע"א 1021/08
מרסל אבירם נ' הרשות המוסמכת ט.פ (29/5/08) והשופט ריבלין ברע"א 5512/09
הרשקו חים נ' הרשות המוסמכת ט.פ (24/11/09)].
זאת, ניתן ללמוד גם מסעיפי החוק הקובעים כי תנאי לתשלום התגמול הינו היות התובע בחיים (סעיף 6א לחוק) שהזכות לתגמול אינה ניתנת להעברה או לשעבוד, אינה יכולה לשמש לערבות ואין להטיל עליה עיקול, דבר המלמד שהגמלה נועדה לסיפוק צורכי מחייתו השוטפים של הזכאי לה (סעיף 11 לחוק), קיומו של הסדר למתן תגמולים לבני משפחה שהיו תלויים בניצול (סעיף 11א' לחוק), והקביעה כי הזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה (סעיף 23 לחוק).
יחד עם זאת, מדובר לטעמי בזכות אישית מיוחדת וייחודית של ניצולי שואה, שעניינם לא דומה בעוצמתו לשום עניין אחר, שלטעמי, עקב כך במקרים מסויימים ומצומצים יש להעניקה גם לעזבון/ליורשים, כפי שיפורט בהמשך.
יש להבהיר כי מדובר אך ורק בקבלת היורשים את הזכויות שהיו מגיעות אישית למנוח בחייו (מעבר לזכויות שאירים הקבועות בחוק) ולא מעבר לכך, וגם אם ניתן לטעון טענות כנגד הענקת זכות זו (כזכות אישית) הרי בהתחשב בייחודיות כאמור, במטרה שבאה למלא זכות זו, ובמספר ניצולי השואה הזכאים ההולך ומצטמצם וכדי שהתמשכות ההליכים לא תפגע בזכויות ניצולי השואה, לא מצאתי מקום לשללה לחלוטין, ומצאתי מקום למתן פרשנות מרחיבה המעניקה זכות זו, במקרים מצומצמים.
האיזון יימצא בכך שמדובר בהיבט מצומצם של הענקת זכות לעזבון, הכל כפי שיפורט בהמשך.
המועד הקובע